מה מנהל את הבחירות שלנו כשאנחנו לא יודעים מה צופן העתיד?

מה מנהל את הבחירות שלנו כשאנחנו לא יודעים מה צופן העתיד?

האם אנחנו בוחרים מתוך מה שחשוב לנו, מתוך מה שאנחנו מפחדים לאבד, או מתוך התקווה שמשהו ישתנה?

בעוד כמה ימים ניגש לקלפי ונבחר מי ינהיג את המדינה שלנו.

כל אחד ואחת מאיתנו מגיעים לבחירות האלה עם סיפור אחר, עם תקוות, חששות, אכזבות ואמונות לגבי העתיד.

יש מי שמבקשים ביטחון. אחרים מבקשים שינוי, יציבות, צדק או תקווה לעתיד טוב יותר.

אנחנו בוחנים את האפשרויות, מקשיבים להבטחות, נזכרים במה שהיה ומנסים להעריך מה עשוי לקרות.

אבל האם אנחנו באמת יודעים מה מנחה את הבחירה שלנו?

והאם אנחנו תמיד מודעים לכוחות שמשפיעים עליה?

כשחוסר ודאות פוגש את הצורך לבחור

חוסר ודאות אינו מתקיים רק בפוליטיקה.

הוא נמצא גם בהחלטות האישיות שלנו.

האם להישאר בזוגיות או להיפרד? האם להציב גבול לילד שפוגע בנו? האם לעזוב מקום עבודה שכבר אינו מתאים לנו? האם להעז לעשות שינוי, גם כשאין לנו ביטחון שנצליח?

בכל אחת מההחלטות האלה אנחנו מנסים לבחור את העתיד הרצוי לנו, בלי לדעת בוודאות מה יהיו התוצאות.

וכשאין לנו תשובות ברורות, אנחנו מחפשים משהו להיאחז בו.

לפעמים אנחנו נאחזים במה שמוכר, גם כשהוא כבר אינו מיטיב איתנו. לפעמים אנחנו כמהים לשינוי ומקווים שהוא יפתור את הקשיים. לפעמים אנחנו דוחים את ההחלטה, כי נדמה לנו שאם נחכה עוד קצת, נוכל למנוע טעות.

אבל גם להישאר במקום וגם לשנות כיוון כרוכים במחיר אפשרי.

מה באמת מנחה את הבחירה שלנו?

כשאנחנו עומדים בפני החלטה, כמה כוחות פועלים בתוכנו במקביל.

הפחד

מה אנחנו חוששים לאבד? על מה אנחנו מנסים להגן? האם אנחנו מגיבים לסכנה ממשית, או גם לחוויה מוכרת מהעבר?

התקווה

איזה עתיד אנחנו רוצים ליצור? למה אנחנו מצפים, ומה גורם לנו להאמין שהדברים יכולים להשתנות?

הערכים שלנו

מה חשוב לנו באמת? ביטחון, חירות, שייכות, נאמנות, משפחה, צדק או כבוד עצמי?

הניסיון שלנו

מה למדנו ממה שכבר חווינו? האם הניסיון הזה עוזר לנו לראות את המציאות, או שלפעמים הוא גורם לנו לצפות שהעבר יחזור על עצמו?

כל אלה משפיעים על הבחירות שלנו. אין פירוש הדבר שעלינו להתעלם מהרגשות שלנו או להחליט רק לפי ההיגיון.

הרגשות מספקים מידע חשוב. אבל כדאי ללמוד להקשיב להם בלי להניח שהם לבדם קובעים מה נכון עבורנו.

כשאנחנו מפחדים, העולם עשוי להיראות אחרת

כאשר אנחנו חשים איום, תשומת הלב שלנו עשויה להתמקד במה שעלול להשתבש.

אנחנו מחפשים ביטחון, ודאות ומישהו שיוכל להבטיח שהעתיד יהיה טוב יותר.

במצבים כאלה, הבטחה ברורה יכולה להיות מושכת במיוחד, גם כשהמציאות מורכבת מכדי להבטיח תוצאה מסוימת.

גם בחיים האישיים זה קורה.

אישה שחוששת להישאר לבד עשויה להישאר בזוגיות שאינה טובה לה. אדם שחושש לפגוע בילדיו עשוי להימנע מהצבת גבול. מי שחווה בעבר כישלון עלול לוותר על הזדמנות חדשה עוד לפני שבדק אותה.

התגובות האלה אינן מעידות על חולשה. לעיתים הן נוצרו כדי להגן עלינו.

השאלה היא האם הן עדיין מתאימות למציאות הנוכחית, והאם הן מאפשרות לנו לראות את מלוא האפשרויות.

בין ייאוש לתקווה: האם יש לי עדיין אפשרות להשפיע?

כשאנחנו חווים שוב ושוב אכזבה, לפעמים משהו בתוכנו מתעייף.

אנחנו מפסיקים להאמין שהמאמצים שלנו ישנו משהו. נדמה לנו ששום דבר לא באמת תלוי בנו, שהמציאות חזקה מאיתנו ושאין טעם לנסות שוב.

ייאוש אינו תמיד היעדר רצון. לפעמים הוא תוצאה של רצון שנכזב פעמים רבות.

גם בחיים האישיים וגם במציאות הציבורית אנחנו עלולים להגיע למקום שבו אנחנו שואלים את עצמנו: האם יש בכלל טעם לבחור? האם הקול שלי משנה? האם יש משמעות למאמץ שלי?

אבל בין ההכרה במה שאיננו יכולים לשלוט בו לבין ויתור על כל אפשרות להשפיע יש מרחב.

אנחנו לא בוחרים את כל נסיבות חיינו. איננו יכולים לשלוט בהחלטות של אחרים, להבטיח את תוצאות מעשינו או לדעת מראש לאן יוביל שינוי.

אבל לפעמים אנחנו יכולים לבחור כיצד להגיב, איזה צעד לעשות, למי לפנות, במה להשקיע את האנרגיה שלנו ועל מה איננו מוכנים לוותר.

תקווה אינה הידיעה שיהיה טוב. תקווה היא האפשרות לראות שגם בתוך מציאות לא ודאית, עדיין קיימים דברים שאפשר לעשות.

תקווה אינה מחייבת להתעלם מהקושי או לשכנע את עצמנו שהכול יסתדר. היא מאפשרת להכיר במציאות כפי שהיא, ובו בזמן לא לסגור מראש את הדלת בפני אפשרויות שעדיין לא נבדקו.

לקראת הבחירות, אפשר לשאול את עצמנו לא רק ממה אנחנו מאוכזבים או ממה אנחנו חוששים, אלא גם איזה עתיד אנחנו רוצים לאפשר, ומה אנחנו מוכנים לעשות כדי לקדם אותו.

ובחיים האישיים, השאלה יכולה להיות דומה: האם אני נשארת במקום כי בחרתי בו, או כי איבדתי את האמונה שיש לי אפשרות אחרת? האם אני מוותרת מפני שבחנתי את האפשרויות, או מפני שאני כבר לא מאמינה שמאמץ יכול להועיל?

לא תמיד נוכל לשנות את התוצאה. אבל לפעמים אפשר לשנות את נקודת המוצא שלנו, מוויתור מראש לבחינת האפשרויות, מחוסר אונים מוחלט לזיהוי המקום שבו עדיין יש לנו השפעה.

ואולי זו אחת הבחירות החשובות ביותר שלנו: לא להבטיח לעצמנו שהכול יסתדר, אלא להשאיר מקום לאפשרות שנוכל להשפיע על מה שיקרה בהמשך.

האם אנחנו בוחרים לפי הערכים שלנו?

קל לומר שאנחנו פועלים לפי מה שחשוב לנו. קשה יותר לזהות מה קורה כאשר שני ערכים חשובים מתנגשים.

למשל, אנחנו רוצים לשמור על קשר עם אדם אהוב, אבל גם להגן על עצמנו מפגיעה.

אנחנו רוצים להיות נאמנים למשפחה, אבל גם להקשיב לצרכים שלנו.

אנחנו רוצים ביטחון, אבל גם חופש לשנות את המציאות.

במצבים כאלה אין תמיד תשובה פשוטה. לפעמים כל אפשרות מגינה על דבר אחד ומסכנת דבר אחר.

לכן, במקום לשאול רק מהי הבחירה הנכונה, אפשר לשאול:

מה חשוב לי לשמור?

על מה אני חוששת לוותר?

מה המחיר של הבחירה הזאת, ומה המחיר של הימנעות מבחירה?

האם אני רואה את האפשרויות כפי שהן, או בעיקר דרך הפחד והתקווה שלי?

השאלות האלה אינן מבטיחות החלטה מושלמת. הן יכולות לעזור לנו להבין טוב יותר מה מנחה אותנו.

אפשר לבחור גם בלי ודאות מלאה

אנחנו לא יכולים לדעת מראש את כל התוצאות של החלטותינו. גם אחרי שבדקנו, חשבנו והתייעצנו, יישארו דברים שלא נוכל לצפות.

אבל חוסר ודאות אינו מחייב אותנו לפעול באופן אוטומטי, וגם אינו מחייב אותנו להמתין עד שנרגיש בטוחים לחלוטין.

אפשר להבחין בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו משערים. אפשר לבדוק מידע, להקשיב לדעות שונות ולבחון אם ההחלטה שלנו מתאימה לערכים ולמציאות.

ואפשר להכיר בכך שלפעמים נצטרך ללמוד תוך כדי תנועה, לשנות את דעתנו או להתאים את הדרך.

בחירה מודעת אינה בחירה שאין בה פחד. היא בחירה שבה אנחנו מנסים להבין מה משפיע עלינו, במקום לתת לפחד להחליט במקומנו.

לפני הבחירה, כדאי לעצור לרגע

לקראת החלטה חשובה, אישית או ציבורית, אפשר לשאול את עצמנו חמש שאלות:

1. מה חשוב לי להשיג?

מהו העתיד שאני מבקשת לאפשר?

2. מה אני חוששת לאבד?

עד כמה החשש הזה משפיע על האופן שבו אני רואה את האפשרויות?

3. על איזה מידע אני מסתמכת?

מה אני יודעת, ומה אני מניחה או מקווה?

4. אילו ערכים מנחים אותי?

האם אני מצליחה לזהות מה חשוב לי, גם כשיש בתוכי קולות מנוגדים?

5. האם אני מוכנה לבחון גם אפשרות שאינה תואמת את הציפיות שלי?

האם אני מסוגלת להקשיב, לבדוק ולשקול מחדש?

אין צורך להגיע להסכמה עם כולם. גם אין צורך לוותר על האמונות שלנו.

המטרה היא להרחיב את המבט, כדי שהבחירה שלנו תישען על יותר מפחד, הרגל או לחץ חיצוני.

ומה הקשר לשיטת נהורה?

בשיטת נהורה אנחנו מתבוננים בקשר שבין הגוף, הרגש, המחשבות והתגובות שלנו.

אנחנו בודקים כיצד חוויות קודמות משפיעות על האופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות, מה מפעיל אותנו ברגעי לחץ, והאם התגובה המוכרת עדיין מתאימה למה שמתרחש עכשיו.

התגובה עצמה אינה בהכרח הבעיה. ייתכן שבעבר היא עזרה לנו להסתגל, להתגונן או לשמור על קשר.

אבל כאשר המציאות משתנה, כדאי לבדוק אם אותה תגובה עדיין משרתת אותנו, ואם אפשר להרחיב את מרחב הבחירה.

זה נכון בהחלטות קטנות וגדולות בחיים האישיים, וגם ברגעים שבהם אנחנו נדרשים לגבש עמדה ולבחור את הדרך שבה נרצה שהעתיד שלנו ייראה.

הבחירה היא גם הזדמנות להקשיב לעצמנו

לקראת הבחירות, כל אחת ואחד מאיתנו יגיעו עם מערכת ערכים, חוויות וציפיות משלהם.

אין צורך שכולנו נחשוב אותו דבר. אבל אפשר לעצור ולבדוק מה מנחה אותנו, מה אנחנו מבקשים לשנות, ועל איזה עתיד אנחנו מקווים להשפיע.

ואחרי הבחירות, החיים האישיים שלנו ימשיכו לזמן לנו בחירות משלהם, במערכות יחסים, במשפחה, בעבודה ובדרך שבה אנחנו מגיבים למציאות.

לא תמיד נוכל לדעת מה יקרה. לא תמיד נוכל למנוע אכזבה או להבטיח שהתוצאה תהיה כפי שרצינו.

אבל נוכל לנסות להבין טוב יותר מה משפיע עלינו, להבחין בין פחד לערך, בין תקווה לעובדה, ובין תגובה אוטומטית לבחירה מודעת.

כי כשאיננו יכולים לדעת בוודאות מה צופן העתיד, חשוב לא פחות לשאול מה מנחה אותנו בדרך אליו.

נהורה דניאל | שיטת נהורה, טיפול רגשי תודעתי