איך לקצר את זמן ההתנעה בבוקר כשאת טיפוס של לילה
וגם כשאת לא מתכוונת להפוך לציפור בוקר.
יש משהו בבוקר שמרגיש כמו קיר בטון.
לא משנה אם ישנתי שש שעות או שמונה,
הגוף שלי מתעקש להתניע רק אחרי שעה, שעתיים, לפעמים שלוש.
לשבת עם הקפה. לבהות.
לא להיבהל, אבל גם לא באמת לתפקד.
ואז מגיעות ההשוואות
"אולי את פשוט לא אדם מתפקד".
"אולי את עצלנית".
"למה את לא קמה מוקדם כמו כולם".
אם זה מוכר לך, את ממש לא לבד.
אז קודם כל חשוב לדייק
זה לא עצלנות.
וזה גם לא חוסר משמעת.
זה מבנה. ביולוגי.
יש אנשים שהשעון הפנימי שלהם מכוון מאוחר יותר.
מה שנקרא טיפוסי לילה.
אנחנו מתעוררים לאט יותר, חושבים חד יותר בערב,
והבוקר מרגיש לנו כמו אזור עוין.
והחדשות הטובות
לא צריך להפוך למישהו אחר.
לא צריך לאהוב בקרים.
וכן אפשר לקצר את זמן ההתעוררות, בלי להילחם בגוף.
מה באמת עוזר לי להתחיל לזוז מהר יותר
אור שמש מיד כשאני קמה, גם אם רק לדקה.
מקלחת עם ליפה וסבון בריח מנטה או משהו מעורר.
תנועה קטנה, ריקוד, הליכה קצרה, אפילו מתיחה אחת.
כוס מים לפני הקפה, לא במקום, רק לפני.
ומשהו אחד קטן לשמוח עליו, בלי קשר להספק.
ומה לא פחות חשוב
לא לנסות לשנות הכל ביום אחד.
לא להעמיס שגרות בוקר מושלמות.
צעד אחד. נשימה אחת.
פחות מאבק, יותר חמלה.
לסיכום
טיפוס של לילה לא צריך תיקון.
הוא צריך התאמה.
וכשמתחילים להקשיב לגוף במקום להילחם בו,
הבוקר מפסיק להיות אויב.
אם בא לך להצטרף אליי ולעוד נשים שמכירות בדיוק את התחושה הזו,
ולגלות יחד איך אפשר להתחיל את הבוקר אחרת,
ברוך, בפשטות, בלי להילחם בעצמנו,
את מוזמנת באהבה לקבוצת הוואטסאפ שלי:
https://chat.whatsapp.com/KDqeo3Cft5VJXoubZxr8Gj
לא סדנה.
לא התחייבות.
פשוט מקום לנשום, לשתף, ולגלות הרגלים קטנים שעושים שינוי גדול.
