למה את שותקת כשיש לך כל כך הרבה מה להגיד
המילים נעלמות
או יוצאות פחות מדויקות
והתחושה היא שעדיף רגע לחכות
אני רואה את זה שוב ושוב
אבל ברגע האמת
משהו מתכווץ
המילים נעלמות
או יוצאות פחות מדויקות
והתחושה היא שעדיף רגע לחכות
לעוד ביטחון
לעוד בהירות
ואיכשהו
הרגע הזה לא מגיע
זה לא חוסר ביטחון, זה מנגנון
זה יכול להישמע כמו:
"אני לא מספיק טובה"
"אני לא זוכרת מספיק"
"עוד לא"
אבל זה לא חוסר ידע
זו מערכת שלמדה להתכווץ
לפני שרואים אותה
אני מכירה את המקום הזה גם מקרוב
מערכת העצבים זוכרת רגעים
שבהם לא היה מקום
או שלא הקשיבו
או שהיה צריך להיזהר
ואז, דווקא ברגעים שבהם אפשר להיראות
היא מפעילה הגנה
זה לא שחור או לבן, זה רצף
זה לא או שאת בטוחה בעצמך
או שאת מתכווצת
רובנו נמצאות על רצף
יש רגעים שבהם את נוכחת
מדברת, פתוחה, זורמת
ויש רגעים שבהם משהו נסגר
לפעמים זה תלוי בסיטואציה
לפעמים באנשים
ולפעמים זה פשוט קורה
והדבר החשוב להבין הוא:
את לא צריכה להיות בטוחה לגמרי
כדי להתחיל להיראות
אפשר לנוע על הרצף
ולהרחיב בהדרגה את המקום שבו את נוכחת
המחיר של הכיווץ
הכיווץ הזה נראה קטן
אבל הוא משפיע על הרבה תחומים
- קושי להביע את עצמך
- פחד מחשיפה
- הימנעות מדיבור מול אנשים
- תחושת פספוס
והכי כואב
התחושה שיש בך הרבה
אבל זה לא יוצא החוצה
מה באמת יוצר שינוי
רוב האנשים מנסים לפתור את זה דרך
עוד ידע
עוד הכנה
עוד דיוק
אבל זה לא עובד
כי הבעיה לא נמצאת ברמת הידע
השינוי קורה במקום אחר
ביצירת חוויה חדשה למערכת
חוויה שבה
את יכולה להיות נוכחת
גם כשיש פחד
לא מושלמת
אבל כן נוכחת
המעבר מניהול לנוכחות
יש הבדל בין
לנהל את עצמך
לבין
להיות נוכחת
ניהול מנסה לשלוט
לדייק
להבטיח
נוכחות מאפשרת להיות
גם כשעוד לא הכל סגור
וכשנוכחות נכנסת
משהו משתנה
יש מקום גם לקול שלך
אולי למדת לאורך הדרך
שלא תמיד יש מקום
אבל זו לא האמת שלך
זו חוויה ישנה
והיום
אפשר ליצור חוויה אחרת
כזו שבה
יש מקום גם לקול שלך
גם אם הוא עדיין מתהווה
גם אם הוא לא מושלם
אם זה נוגע בך
אם את מזהה את עצמך כאן
ומרגישה שהגיע הזמן להפסיק להתכווץ
אני מזמינה אותך לשיחה
שיחה שבה נבין יחד
איך זה נראה אצלך
ואיך מתחילים לנוע לכיוון נוכחות
נהורה, מרחב בטוח לתודעה חדשה
