כשעברתי את הסערה – לא ציפיתי שהשקט יכאיב כל כך
אחרי שאיבדתי משהו שחשבתי שלא אוכל לחיות בלעדיו, הייתי בטוחה שהכאב ישבור אותי.
ציפיתי לבכי, לזעם, ללב קרוע – וקיבלתי... שקט.
ריק.
ימים שלמים שבהם לא הרגשתי כלום.
לא כאב, לא הקלה – רק חלל גדול באמצע החזה.
וזה היה מפחיד.
שנים חשבתי שהריקנות היא סימן שמשהו בי שבור.
שאני "כבויה", ש"משהו לא בסדר איתי".
אבל עם השנים, ובעבודה העמוקה שלי עם נשים שמתמודדות עם פוסט טראומה, אובדן או משבר רגשי, הבנתי משהו אחר:
🔹 הריקנות היא לא הסוף. היא התחלה
היא לא "חוסר רגש", אלא מנוחה של הנפש.
רגע שבו הגוף והמוח מתאפסים – כדי לארגן מחדש את החיים.
זוהי תחנה טבעית בתהליך של ריפוי רגשי.
היא לא מגיעה כדי לשבור – אלא כדי לאפשר שיקום רגשי וצמיחה פנימית.
✨ טיפ קטן לרגעים של ריקנות
אם את מרגישה ריקנות אחרי סערה – אחרי גירושין, פרידה, טראומה, או אובדן – נסי את התרגיל הבא:
שבי במקום שקט. עצמו עיניים.
שאלי: אם הריקנות הייתה דמות – מה היא הייתה אומרת לי?
הקשיבי בלי לשפוט.
לפעמים היא תגיד:
"אני פה כדי שתנוחי."
"אני מפנה מקום למשהו חדש."
"אין בי איום – רק שקט."
ההקשבה הזאת לעצמך?
היא כבר חצי ריפוי.
וזה חלק בלתי נפרד מכל תהליך החלמה מטראומה או ממשבר.
💬 ועכשיו, שאלה פתוחה ללב שלך:
מה עוזר לך, כשיש תחושת ריקנות?
מה ממלא אותך לאט לאט במשמעות – אחרי סערה?
כתבי לי בתגובות או לעצמך במחברת.
מילה אחת. משפט.
זה יכול לשנות למישהו את היום 💛
אם את עוברת תהליך של ריפוי מטראומה, שיקום רגשי או עבודה עם אובדן – את לא לבד.
יש דרך לעבור את זה – בצורה רכה, עמוקה, ומותאמת לך.
💬 מוזמנת לקרוא עוד תכנים בבלוג שלי
📲 להצטרף לקבוצת הוואטסאפ התומכת >>
הכנסי כאן:
https://chat.whatsapp.com
