האם אפשר לשנות את מה שלמדנו בילדות?

האם אפשר לשנות את מה שלמדנו בילדות?

לפעמים אנחנו מגיעים לגיל מבוגר ומגלים שאנחנו עדיין מגיבים כמו הילדה שהיינו.

מישהי אומרת לנו "לא עכשיו", ומיד עולה תחושה של דחייה.

מישהו מבקר אותנו, ואנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להוכיח את עצמנו.

אנחנו רוצים לבקש עזרה, אבל משהו בתוכנו אומר: "אל תסמכי על אף אחד."

ואז עולה השאלה: אם למדנו את הדברים האלה בילדות, האם אנחנו חייבים להמשיך לחיות לפיהם?

התשובה היא לא.

הילדות משפיעה עלינו. אבל היא אינה תוכנית חיים שאי אפשר לשנות.

מה שאנחנו לומדים בילדות נשאר איתנו

בשנים הראשונות של החיים המוח מתפתח במהירות. אנחנו לומדים לא רק לדבר, ללכת ולהכיר את העולם.

אנחנו לומדים גם דברים הרבה יותר עמוקים: האם העולם בטוח?

האם אנשים ייענו כשאצטרך אותם? מה קורה כשאני טועה? האם מותר לי להביע כעס? האם כדאי לי לבקש עזרה?

התשובות נבנות מתוך החוויות שלנו. ילד שחווה שוב ושוב שמקשיבים לו עשוי ללמוד שקשר עם אחרים הוא מקום שאפשר לפנות אליו. ילד שחווה שוב ושוב התעלמות עשוי ללמוד שכדאי להסתדר לבד.

אלה אינם משפטים שהילד בהכרח אומר לעצמו במילים. אלה למידות שנבנות מתוך החיים.

אבל המוח לא מפסיק ללמוד

ופה מגיע החלק החשוב. המוח ממשיך להשתנות גם אחרי הילדות.

היכולת של המוח להשתנות בתגובה ללמידה, לניסיון ולסביבה נקראת נוירופלסטיות.

היא אינה אומרת שאפשר למחוק כל דבר שקרה לנו. היא אומרת שהמוח נשאר בעל יכולת ללמוד ולהשתנות לאורך החיים. מחקרים במדעי המוח מראים שלמידה וניסיון ממשיכים לעצב את המבנה והתפקוד של המוח גם בבגרות. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)

אז למה לפעמים זה מרגיש בלתי אפשרי?

כי ידע חדש לא תמיד מבטל למידה ישנה. נניח שגדלת עם התחושה שאסור לטעות.

היום את יודעת שטעות היא חלק טבעי מלמידה. את אפילו מאמינה בזה.

אבל כשאת טועה בעבודה, הגוף מתכווץ. את מרגישה בושה. המחשבה הראשונה היא: "עשיתי משהו נורא."

זה לא אומר שההבנה החדשה שלך לא אמיתית. פשוט ייתכן שהתגובה הישנה נלמדה במשך שנים.

כדי שהיא תשתנה, צריך יותר מהבנה. צריך חוויות חדשות.

חוויה חדשה יכולה ללמד משהו חדש

דמיינו אדם שמתקשה לסמוך על אחרים. הוא מבקש עזרה בפעם הראשונה.

האדם שמולו באמת עוזר. בפעם השנייה הוא מבקש שוב.

גם הפעם לא מנצלים את החולשה שלו. לאט לאט נוצרת חוויה חדשה: "אולי אפשר לסמוך."

זו אינה מחיקה של כל מה שהיה קודם. זו תוספת חדשה לסיפור.

מחקרים בתחום הלמידה והוויסות הרגשי מצביעים על כך שחוויות חדשות יכולות לשנות ציפיות ותגובות שנלמדו בעבר, גם כאשר הלמידה הישנה אינה נעלמת לחלוטין. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)

ומה לגבי דברים שכבר קרו?

אי אפשר לשנות את העובדות. אם ילד חווה דחייה, הדחייה קרתה.

אם מישהי גדלה בבית ביקורתי, אי אפשר להפוך את הילדות שלה לילדות אחרת.

אבל אפשר לשנות את הדרך שבה החוויה ממשיכה להשפיע על החיים.

אפשר ללמוד: "מה שקרה אז לא קובע מה יקרה עכשיו." "אני כבר לא הילדה שהייתי." "היום יש לי אפשרויות שלא היו לי אז."

זו אינה הכחשה של העבר. זו הבחנה בין העבר לבין ההווה.

לפעמים אנחנו ממשיכות להגן על עצמנו מפני משהו שכבר איננו כאן

ילדה שלמדה לשתוק כדי לא לעורר כעס יכולה להפוך למבוגרת שמתקשה לומר "לא".

ילד שלמד לא לבקש דבר כדי לא להתאכזב יכול להפוך למבוגר שאינו מבקש עזרה גם כשהוא זקוק לה.

התגובה הישנה אולי עדיין מנסה להגן. רק שהמציאות השתנתה. היום כבר אפשר לדבר. אפשר להציב גבול.

אפשר לבקש. אפשר לבחור.

אבל כדי לעשות את זה, צריך קודם לזהות שהתגובה נוצרה בתקופה אחרת בחיים.

שינוי אינו מחיקה

אולי זה הדבר החשוב ביותר. המטרה אינה למחוק את הילדות. ואפילו לא למחוק את מה שלמדנו ממנה.

העבר הוא חלק מהסיפור שלנו. אבל הוא לא חייב להיות המנהל של ההווה.

אפשר להחזיק את מה שהיה ולבנות לידו משהו חדש.

אפשר ללמוד שמערכת יחסים אינה חייבת להיראות כמו מערכות היחסים שהכרנו.

אפשר ללמוד שטעות אינה סכנה. אפשר ללמוד שמותר לקבל עזרה. אפשר ללמוד שאפשר לומר "לא" ועדיין להישאר אהובה.

האם השינוי באמת אפשרי?

כן. אבל הוא בדרך כלל לא קורה ברגע אחד. המוח לומד באמצעות ניסיון. ולכן שינוי דורש לעיתים קרובות חזרה על חוויות חדשות.

עוד פעם שבה אמרנו את דעתנו ולא קרה אסון. עוד פעם שבה ביקשנו עזרה וקיבלנו אותה.

עוד פעם שבה טעינו וגילינו שאנחנו עדיין בסדר. כל חוויה כזאת יכולה להוסיף מידע חדש למערכת שכבר קיימת.

עם הזמן, המפה הפנימית יכולה להפוך למורכבת יותר. לא רק:

"אני חייבת להסתדר לבד." אלא: "אני יודעת להסתדר לבד, ואני גם יכולה להיעזר באחרים."

לא רק: "אני חייבת להיות מושלמת."

אלא: "אני יכולה לטעות ולהמשיך להיות ראויה."

זה כבר שינוי.

רגע למחשבה

אולי יש משהו שאת עושה היום כי פעם היית חייבת לעשות אותו.

לשתוק. לרצות. להצטיין. להתרחק. להחזיק הכול לבד.

אולי השאלה אינה: "למה אני עדיין כזאת?"

אלא: "מה למדתי אז, ומה אני רוצה ללמוד עכשיו?"

מה חשוב לקחת איתך?

• הילדות משפיעה על הדרך שבה אנחנו מבינים את עצמנו ואת העולם, אבל היא אינה קובעת את כל העתיד שלנו.
• המוח ממשיך להשתנות וללמוד לאורך החיים.
• למידה חדשה אינה מוחקת בהכרח למידה ישנה, אבל היא יכולה לשנות את הדרך שבה אנחנו מגיבים.
• חוויות חוזרות של ביטחון, קשר, בחירה והצלחה יכולות ליצור אפשרויות חדשות.
• שינוי אינו מחיקה של העבר. הוא יצירת דרך חדשה לחיות עם מה שלמדנו ממנו.

מקורות

המידע בדף זה מבוסס על מחקרים בתחומי מדעי המוח, פסיכולוגיה התפתחותית, למידה, זיכרון ושינוי רגשי.

• Draganski, B., & May, A. (2008). Training-induced structural changes in the adult human brain. Behavioral Brain Research, 192(1), 137-142. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)
• Zatorre, R. J., Fields, R. D., & Johansen-Berg, H. (2012). Plasticity in gray and white: Neuroimaging changes in brain structure during learning. Nature Neuroscience, 15, 528-536. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)
• Davidson, R. J., & McEwen, B. S. (2012). Social influences on neuroplasticity: Stress and interventions to promote well-being. Nature Neuroscience, 15, 689-695. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)
• Craske, M. G., Treanor, M., Conway, C. C., Zbozinek, T., & Vervliet, B. (2014). Maximizing exposure therapy: An inhibitory learning approach. Behaviour Research and Therapy, 58, 10-23. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)
• Björkstrand, J., et al. (2016). Reversal of fear memory through reconsolidation updating. Psychological Science, 27(6), 882-891. (pubmed.ncbi.nlm.nih.gov)